אנטי אייג'ינג ותוחלת החיים במאה הנוכחית 

התשובה לשאלה מה תהיה תוחלת חיינו כבר במאה הזו, תלויה בגורם המשיב. כאשר מדובר על בעליהם השרלטנים של 'מעינות נעורים' הנושאים לשווא את השם 'אנטי איגינג' אכן נקבל סחר חליפין של כסף יקר ובתמורה מי קסם ואשליה למזדקנים.

אולם גם הרפואה בלבושה הקונבנציונאלי ביותר לא רק עוסקת בהארכת חיים אלא יודעת להמליץ על דיאטה נכונה, פעילות גופנית, משקל נמוך, ואורח חיים רגוע או לפחות פעיל מנטאלי. הרפואה מתחילה להתפצל או לגלות סימני ספקנות כאשר ההמלצות פונות לויטמינים, קוקטיילי ויטמינים, תוספי מזון, השלמה הורמונאלית, אנזימים או קו-אנזימים. בודאי שאף רופא לא יערוב למחקרים קיימים על האדם הביוני ((bionic person , שינויים גנטיים, מוטציות, טיפול בכרומוזומים ובכללם איתור מיידי של הגן האחראי להזדקנות ואז השמדתו, או הטיפול בו והנה חיי הנצח.
אך אין זה אומר שאין מחקרים רציניים בכל אלה. ישנם.
יתרה מכך, חברות ביוטכנולוגיות מהגדולות בעולם כבר רשמו פטנטים על התרחשויות דרמטיות במעבדות המחקר שלהם, כמו זה על אינזים שמעכב עקרונית הזדקנות כרומוזומים בתא חי.
אשר לנושא עובדתי הרי לגבי עניין אחד אין ויכוח - תוחלת החיים בעליה מתמדת: משערים שהאדם הקדום לא האריך הרבה מעבר ל 20 שנים, פרק הזמן שהיה דרוש לו להעמיד צאצאים שיהיו בעצמם על סף ריבוי. בתחילת הספירה הנוצרית גיל המוות הטבעי המקובל היה 25 - 30 שנה. לו היה חישוב של ממוצע התוחלת היה צריכים להילקח בחשבון גם נתוני התמותה של ילודים שעמדו אז על כ 50 אחוזים! ההערכה הינה שבימי הביניים, ימי המגפות השחורות ותחילת הרפואה כפי שאנו מכירים אותה, תוחלת החיים הממוצעת היתה נמוכה מאד וגיל שיבה 'טבעי' עמד על כ 40 שנים. מספר שלצערנו מזכיר את תוחלת החיים כיום ב 7 המדינות שמדרום לסהרה, בעיקר בגלל מימדי מגיפת האידס.

זה גם המקום להדגיש שאנו כותבים אך ורק על גידול בתוחלת החיים בעולם המערבי. מבחינה זו הסטטיסטיקה של אוכלוסיית היהודים בישראל בהחלט מייצגת ודומה מאד למקובל במדינות אירופה. על בסיס זו הלקוחה ישירות מהאתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נוכל לציין שתוחלת החיים של נשים גבוהה מהגברים. שתוחלת החיים של גבר כאן היתה בשנת 1972 70.1 שנים ושנה לאחר מכן 70.2 שנים.
במיוחד נוכל לכתוב שאם נשרטט גרף פשוט ע"ג טבלה כדי להעריך את קצב הגידול בתמותה הממוצעת נגלה את הנתונים הבאים:
בשנת 1900 תוחלת החיים של זכרים היתה 47.3 שנים
בשנת 2000 תוחלת החיים של זכרים היתה 77 שנים
בשנת 2100 תוחלת החיים של זכרים תהיה 107 שנים.
ניתן להיגרר למניפולציה של מספרים במטרה להעצים התחזית לשיפור בתוחלת החיים. למשל, שהגידול בתוחלת בין שנת 1900 ל 2000 יצר גידול באחוזים, שמציב את תוחלת החיים, אם תעלה בדיוק באותו אחוז עד שנת 2100 על 124 שנות חיים בממוצע, ולא 107 בלבד.
אלא, שהעיקרון חשוב יותר. העולם הישן יצר תקופות של דעיכה בקצב גידול החיים על ידי קטסטרופות של מלחמות ענק ומגיפות. שיפורים מהותיים, כמו כאשר גילה סר אלכסנדר פלמינג ב 1928 את הפנצילין, התרופה האנטיביוטית הראשונה, חיסונים שונים וטיפול במחלות זיהומיות וכרוניות הקפיצו את התוחלת במאה הקודמת, מעבר לקו הצפוי בין שתי הנקודות.
כיום, ההבנה של הזירה הרפואית ברורה הרבה יותר. מגפות נוסח 'שפעת העופות' או איידס נעלמות מהעולם המערבי, או לפחות לא משאירות חותם משמעותי על אחוזי התמותה. זרימת המידע חופשית, כסף ציבורי רב מושקע במוסדות האקדמיים ובאופן ישיר בפיתוח, וקיימת יכולת כספית מוכחת של ענקיות התרופות. כל אלה יוצרים תחזית סבירה מאד לגידול דרמטי בתוחלת חיים, כבר במאה הנוכחית, אולי אפילו בעשרים השנים הבאות.
האפשרות לקפיצה כזו מושתתת על שני מרכיבים:
א. יכולת הריפוי: שיעור התמותה עפ"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 1998 ועד 2000 לכל 100,000 תושבים היה 609 מקרים. 94.9% ממקרי המוות היו תוצאה של מחלות. 24.5% ממחלות לב ו 30% ממחלות סרטניות: לגבי מחלות לב, לחץ דם וכלי דם מדובר על שם כללי, כשהכוונה היא לבעיות בסיסיות וכרוניות, ובעיקר טרשת עורקים, המביאים לחסימה או טרומבוזה, כלומר היווצרות קריש דם ובסופו של דבר לאוטם שריר הלב, או תסמונת כלילית חזה, תעוקת חזה או סתם 'התקף לב' בשמו בציבור הרחב. מחקר בהקשר לסיבות להתקפי לב בישראל קובע שלגבי צעירים הגורם העיקרי הוא בעיקר עישון ורמות שומן גבוהות, ואצל מבוגרים יתר לחץ דם וסכרת.
נזכיר, שכתמיד צריך לכלול בכל חישוב תוחלת חיים לפרט גם את מרכיב הגנטיקה.
סרטן הינו גם הוא שם כללי למחלה שהיתה מאז ומעולם, עם כמאה סוגים
שונים, המתייחסת לשיבוש בתהליך חלוקת התאים . אולם, רק עם עלית
תוחלת החיים והירידה מהתמותה עקב המחלות המידבקות הגענו למצב
שבו הסרטן הפך אחד משני הגורמים העיקריים לקביעת סיבת המוות.
יתרה מכך, עם עלית תוחלת החיים התחזית היא ששליש מתושבי העולם
המפותח יחלו בסרטן במשך חייהם.
מכאן שכל מי שחוזה קפיצה דרמטית בתוחלת החיים, בהתבסס רק על שיפור של יכולת הריפוי נצמד בתחזיותיו על ההתקדמות העצומה בשתי קבוצות מחלות אלה המהוות, כאמור, מחצית ממקרי המוות ממחלות.
ב. רפואת מניעה ותחזוקה: הריפוי קשור להתנסות ולמחקר. המידע שנערם אינו נשאר במרתפי הרופאים אלא מובא לאוכלוסיה. כ 3,000 ישראלים עדין מתים מדי שנה בישראל, רק כיון שהתעלמו מסימן כמו לחץ בחזה. להעמקת המודעות וההדרכה הקיימת, כמו לתחלואה עקב נזקי עישון והשמנה, תפקיד משמעותי בהתרחקות גיל התמותה הממוצע. אולם, מעל לכל, המחקר והידע ישמשו אמצעי על מנת להגיע לפסגות ברפואת המניעה. לדוגמא הצנתור בשלב המוקדם לפני ההתקף או תרופות חדשות שמונעות קרישי דם לאנשים שכבר עברו התקף. אלה המאמינים שקפיצה הממשית לא תתבסס על ריפוי במובן המקובל מבססים הערכתם לא רק על שיפור דרמטי בכל הקשור למניעת מחלות והבנה רבה יותר בעתיד של גורמי ההזדקנות אלא גם על תחזוקה של גוף האדם בממדים שונים מהמוכר, כמו החלפת איברים כדרך שיגרה.

לפיכך, הסיכוי שבחמישים השנים הקרובות תוחלת החיים תמריא לכ 140 שנים בממוצע אינה יכולה להיכלל בגדר מדע דמיוני. להמחשה, אם נימתח ציר אופקי שבחלקו הימיני נכתוב 'מובטח' ומצידו השמאלי 'חלום' אזי עבור בן 50 שקורא כעת שורות אלו ותמהה לגבי עצמו אנו נקבע שהצד הימיני של הציר משקף מינימום רלוונטי לגביו של מעל 90 שנות תוחלת חיים והצד השמאלי 'חלום' של כ 140 שנות חיים בממוצע. לעומת זאת, אם בן 'טיפש עשרה' יבקש להגדיר לעצמו את תוחלת חייו הצפויה, ע"ג אותו ציר, הרי מימין עליו לרשום מעל מאה שנות חיים. בצד השמאלי של הציר, ב'חלום', הוא עשוי להגיע ליום שבו תוחלת החיים הסטטיסטית תתקדם בקצב יותר מהיר מקצב חייו האמיתי. אנשים כמו הסופר העתידן רי קורצווייל מאמינים שעוד 15 שנים בלבד רובוטים זעירים ישחו במחזור הדם וירפאו חולים, שהזיכרונות האנושיים יגובו במחשבים, ושחיי הנצח בעזרת המחשוב הם עניין קרוב מאד. מבחינתו גוף האדם אינו אלא ורסיה 1.0 וגרסאות מעודכנות יפציעו פה לבקרים.
אם נחזור מהחלום המושתת על ידע לדעה המציאות הרווחת, נאמר שהתהליכים כנראה לא יוכלו להתרחש עד אין סוף. לכן, ככל הנראה, לא נהיה בקרוב שותפים פעילים למגה חיים של מאות שנים. אבל בהחלט קיימת הסתברות ראויה שלצעיר של היום, אם ישרוד מוות לא טבעי, צפויים חיים מאד ארוכים, במונחי הזמן המוכרים לנו כיום!
המאמרנכתב לקראת הוצאתו לאור של הספר 'מחזור החיים השני - החינוך החדש למחזורי חיים וקריירה'